אפרת! בסוף הדרך יש רגע של חסד, רגע בו כל הקצוות נפגשים ומתחברים באהבה ונפרדים באהבה גדולה. כי ברגע הזה האהבה היא הכל. ואחר-כך כשנלך לדרכנו ונשב בין כתלי השגרה נזכר לא מיד, לפרקים ותמיד, בך, ובמה שלימדת אותנו על דרך חיים, מיוחדת ואולי בלתי מתפשרת, במבט, בנגיעה בחמלה הרבה בחכמה ובדמיון שאין לו קץ. טם המון אהבה. אנו בקצה הפרידה, מקווים שכאן מול הים האהוב עליך על זרם סוחף ומלהיב, רגוע ושלו טוב לך שם. משפחתך אוהבים אותך עד עולם.
נקטפה בטרם עת